התנגדויות

שלום יעל,
לנושא ההתנגדויות היבטים רבים, היום אתייחס לאחד מהם.
התנגדות המתבטאת בקושי בבדיקת השריר. מצב זה יתבטא בכך שהאדם הנבדק נחלש בכל שאלה (אין תשובת "כן"), או להיפך השריר מתקשח ואינו מסוגל להיחלש, ההרגשה היא כאילו לבש שריון כדי להגן על עצמו ולכן אי אפשר לחדור אליו ,לא ניתן להגיע אל הלא מודע שלו. ואמנם זה המצב בתת-המודע שלו, ולפעמים גם קצת במודע. אמנם הוא \היא הגיעה אלינו לטיפול, כלומר במודע היא רוצה לנגוע ברגשות אך יחד עם זאת ישנו פחד מלנגוע במקומות כואבים. לפעמים זה יכול לקרות בתחילת מפגש או במהלך טיפול שעד לרגע מסוים זרם בצורה נפלאה, אך ברגע שנגענו בכאב עמוק במיוחד, הגוף נחסם.
מה ניתן לעשות?
*שתיית מים
*כמה נשימות בטן עם נשיפה איטית דרך הפה.
*בדיקה חוזרת של "כן", ו"לא".
*שיחה:
– אני מסבירה שבזכות בדיקת השריר, שדרכו אנחנו "מדברים" עם הלא מודע לא יכול להיווצר שום נזק!
הגוף\הלא מודע שלנו יעלה רק מה שמתאים ונכון ברגע זה לטיפול. רק מה שהאדם מסוגל להתמודד אתו כרגע.
– אני מסבירה את מנגנון ההגנה הטבעי המתרחש . כיצד הגוף מזהה כאב רגשי ממש כאילו היה כאב=סכנה פיזית ממשית;
ולכן המוח מנסה להרחיק אותנו מכל כאב וחוסם את המעגל החשמלי בשריר\ (או חוסם את הזיכרון שלנו). התפקיד של המודע בזמן הטיפול הוא לאפשר! מתוך הבנה שהכאב אמנם כואב אך איננו מסוכן!
כעת שהאדם כבר מבוגר יותר\בעל כוחות נפש ומשאבים רבים יותר מאשר בעבר, הוא יכול להרשות לעצמו לנגוע בכאב. צריך להגיע להסכמה כזאת, הסכמה מודעת.
– אני מסבירה שבכדי להתקדם לקראת ריפוי פיזי ונפשי, צריך קודם כל לתת הכרה לרגשות הלא נעימים שחווינו.
אפילו הכרה מעטה, לפחות לתת שם לרגש\לתחושה, לבטא את המחשבה,
ולרשום על פתק. אין צורך להתבוסס בהם. ואז ניתן לפרוק אותם.
בד"כ הסברים אלו מרגיעים את המטופלת ומאפשרים את המשך הטיפול.
בהצלחה בסייעתא דשמיא.